"איך יודעים אם לילד שלי יש הפרעת קשב, ואיך נראה אבחון אמיתי?" זו שאלה שהורים רבים מגיעים איתה, לא פעם אחרי שמורה או גננת העלו חשד. הפרעת קשב וריכוז (ADHD) היא מצב נוירו-התפתחותי, כלומר מצב שקשור להתפתחות המוח של הילד. היא מתבטאת בקשיים מתמשכים בקשב, בפעילות יתר ובאימפולסיביות, כלומר תגובה מהירה בלי עצירה לחשוב. לא כל הקשיים חייבים להופיע יחד. יש ילדים, ובעיקר ילדות, שאצלם בולטים קשיי קשב בלבד, בלי אי שקט גלוי.

מתי קשיים נחשבים להפרעת קשב

לכל ילד יש ימים של חוסר ריכוז או אי שקט. התנאים לאבחנה קבועים ב-DSM, המדריך האבחנתי המקובל בפסיכיאטריה, ומיושמים גם בהנחיות קליניות מבוססות ראיות, ובהן ההנחיה האוסטרלית להפרעת קשב:

  • הקשיים נמשכים לאורך זמן, שישה חודשים לפחות, ואינם תגובה חולפת למשבר או לשינוי.
  • הקשיים אינם מתאימים לגיל הילד ולשלב ההתפתחות שלו.
  • הם מופיעים בשתי מסגרות או יותר, למשל גם בבית וגם בבית הספר.
  • הם פוגעים באופן ממשי בתפקוד: בלמידה, במשפחה, בקשרים חברתיים או בפנאי.
  • התסמינים מתחילים בילדות, לפני גיל 12.

איך זה נראה ביום יום

קושי להתמיד במשימה עד סופה, גם כשהיא קצרה. קושי לעקוב אחר הוראות, לארגן משימות ולשים לב לפרטים. שכחת ציוד ומטלות. אצל חלק מהילדים מופיעים לצד אלה תנועה מרובה, דיבור רב, קושי להישאר ישובים והתפרצות בתשובות.

יש גם תמונה שקטה יותר. ילדה שיושבת מול שיעורי הבית שעה ארוכה ומתקדמת מעט, שוקעת בהרהורים בכיתה ואינה מפריעה לאיש. את הצורה הזאת נוטים לפספס, ולכן היא מאובחנת מאוחר יותר.

איך נראה אבחון אמיתי

אבחון אמיתי אינו נעשה לפי שאלון יחיד, ואינו נקבע בפגישה קצרה. בסקירה שיטתית, כלומר מחקר שמאתר ומאגד את כל המחקרים שנעשו בשאלה מסוימת, נבחנו הכלים לאבחון הפרעת קשב בילדים ובמתבגרים. נמצא בה שאבחנה תקפה דורשת שיקול דעת של איש מקצוע מנוסה בהערכת ילדים, בסיוע שאלוני דירוג ומידע מההורים, מהמורים ומהילד עצמו.

בפועל ההערכה כוללת שיחה מפורטת עם ההורים ועם הילד, בירור מתי החלו הקשיים וכיצד התפתחו, היסטוריה רפואית והתפתחותית, מידע מבית הספר ושאלונים. בישראל האבחנה נקבעת בידי רופא שהוכשר לכך: פסיכיאטר של הילד והמתבגר, נוירולוג ילדים, או רופא ילדים עם הכשרה ייעודית בהפרעות קשב.

מה שאלון נותן ומה לא

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה שבדקה את הדיוק של כלי סינון להפרעת קשב, כלומר שאלונים שנועדו לאתר ילדים שמומלץ לבדוק לעומק, נמצא ששאלון שממלא אדם אחד בלבד אינו מדויק מספיק לשימוש קליני. ההנחיה האוסטרלית כותבת זאת במפורש: תוצאה גבוהה בשאלון אינה אבחנה. היא סימן שמומלץ להמשיך להערכה מלאה.

אין בדיקה אחת שקובעת

הורים שואלים לא פעם אם יש בדיקת דם, בדיקה גנטית או צילום מוח שקובעים אם לילד יש הפרעת קשב. נכון להיום התשובה שלילית. אין סמן ביולוגי או בדיקת דימות שמאבחנים הפרעת קשב, והאבחנה נשארת קלינית.

גם בדיקות קשב ממוחשבות אינן קובעות לבדן. בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה שבדקה מבחני ביצוע מתמשך, בדיקות מחשב שמודדות התמדה בקשב לאורך זמן, נמצא שיכולתן להבחין בין הפרעת קשב למצבים אחרים צנועה עד בינונית. סקירה נוספת בחנה בדיקה ממוחשבת בשם QbTest, ומצאה שאינה מדויקת מספיק לאבחון בפני עצמה. בדיקות כאלה יכולות להוסיף מידע, רק כחלק מהערכה מלאה.

מה עוד בודקים בדרך

ההנחיה האוסטרלית מציינת שיש לבדוק גם מצבים שעשויים להיראות כמו קשיי קשב, למשל מחסור בשינה או דום נשימה בשינה, וגם קשיים שיכולים להתלוות להפרעת קשב, כמו חרדה או לקות למידה. לכן איש המקצוע מברר את התמונה כולה. המטרה היא להבין אם מדובר בהפרעת קשב, בקושי אחר, או בשילוב.

אצל חלק מהילדים ההערכה מורכבת יותר. הנחיית האיגוד האמריקאי לרפואת התפתחות והתנהגות מגדירה "הפרעת קשב מורכבת" כשהקשיים מופיעים לפני גיל 4, כשהפנייה הראשונה היא אחרי גיל 12, או כשיש קשיים נלווים משמעותיים. במצבים אלה ההערכה רחבה יותר ולעיתים ממושכת יותר.

מה מומלץ לעשות

  • אם מורה או גננת העלו חשד, מומלץ לבקש תיאור כתוב של הקשיים בכיתה ושאלון מורה מלא.
  • מומלץ לפנות לרופא שהוכשר להערכת קשב אצל ילדים ומתבגרים.
  • מומלץ להביא לפגישה מידע משתי מסגרות לפחות, ותיאור של הקשיים כפי שהם נראים בבית.
  • מומלץ לא להסתפק בשאלון יחיד או בבדיקה ממוחשבת יחידה כבסיס לאבחנה.